השפעת ה־OCD על הילד ומשפחתו
הפרעה טורדנית כפייתית בילדים ובמתבגרים פוגעת בשיעור של בין אחוז לשלושה אחוזים מהאוכלוסייה, ומהווה גורם משמעותי להפרעה בתפקוד התקין של חיי היום־יום וההתפתחות התקינה. הצורך בטקסים כפייתיים, הימנעות מגירויים מעוררי חרדה, ומחשבות טורדניות משפיעים על הילד, אך גם על סביבתו הקרובה, בעיקר משפחתו. הורים, אחים, ובני משפחה נוספים עלולים להיות מושפעים מההפרעה, כאשר תגובתם עשויה אף להשפיע על מהלך המחלה.
מושג ההסתגלות המשפחתית והמשמעות הקלינית שלו
בשנים האחרונות התפתחה ההכרה במושג ההסתגלות המשפחתית. הסתגלות זו כוללת דרכים שונות שבהן ההורים משתתפים בטקסים הכפייתיים של הילד, מספקים הרגעה חוזרת, משנים את שגרת חייהם או נמנעים מפעולות מסוימות כדי להפחית את המצוקה של הילד. ההבנה שמדובר בתופעה נרחבת הובילה לפיתוח כלים להערכתה, כמו סולם ההסתגלות המשפחתית (FAS), שמהווה מדד תקף ואמין לתופעה זו.
שכיחות ההסתגלות המשפחתית והערכתה
הסתגלות משפחתית ל־OCD נמצאה כשכיחה מאוד בקרב משפחות של ילדים הסובלים מההפרעה. מחקרים מצאו שכחמישים אחוזים מההורים משתתפים באופן יומיומי בטקסים כפייתיים, ורובם הגדול מספקים הרגעה חוזרת. סולם ההסתגלות כולל שלושה ממדים עיקריים: שינוי שגרה, מצוקה והשלכות של הסתגלות או סירוב להסתגל, והשתתפות בטקסים. מחקרים שהשתמשו בסולם זה מצאו ציונים ממוצעים של בין עשרים לשלושים מתוך חמישים ושתיים נקודות, מה שמעיד על רמת הסתגלות גבוהה יחסית.
הקשר בין רמות הסתגלות לבין חומרת התסמינים
מחקרים מצאו קשר מובהק בין רמות גבוהות של הסתגלות משפחתית לבין חומרה גבוהה יותר של תסמיני ה־OCD בקרב ילדים. למשל, במחקר שכלל שלושים ילדים נמצא כי ככל שרמת ההסתגלות הייתה גבוהה יותר, כך גם רמת התסמינים נמדדה כגבוהה יותר לפי סולם CYBOCS. כמו כן, נמצא קשר בין רמות הסתגלות גבוהות לבין תפקוד ירוד יותר של הילד, וכן לרמות גבוהות יותר של תסמינים נלווים, כולל חרדה ודיכאון.
ההשפעה על נטל המשפחה
מעבר להשפעה על הילד עצמו, OCD מהווה נטל רגשי ותפקודי על ההורים והמשפחה כולה. ההורים לעיתים קרובות מסתגלים כדי להפחית את הנטל הזה, אך באופן פרדוקסלי ייתכן שההסתגלות עצמה מגבירה את תחושת הנטל. מחקרים מצאו שרמות הסתגלות גבוהות קשורות לרמות גבוהות יותר של מצוקה אצל בני המשפחה.
הסתגלות משפחתית ותוצאות טיפול
הסתגלות משפחתית עשויה להשפיע באופן משמעותי על הצלחת טיפולים ב־OCD בילדים. למרות שטיפולים קוגניטיביים־התנהגותיים ותרופתיים נחשבים ליעילים, שיעור לא מבוטל מהילדים אינו מגיב כראוי, וההסתגלות המשפחתית נבחנת כאחד הגורמים המעכבים שיפור. מחקר שנערך במסגרת ניסוי טיפולי רחב (POTS) מצא שרמות הסתגלות משפחתית גבוהות חזו תוצאות טיפול פחות טובות, ללא קשר לסוג הטיפול (תרופתי, CBT, או שילוב).
נתונים נוספים מחזקים את הממצא הזה: מחקרים מראים ירידה בהסתגלות לאחר טיפול מוצלח, וקשר בין ירידה בהסתגלות לשיפור בתסמינים. כמו כן, נמצא שהסתגלות משפחתית גבוהה הייתה אחד משלושה משתנים שניבאו עמידות לטיפול OCD בקרב מבוגרים.
שילוב נושא ההסתגלות בתוכניות טיפול
הממצאים הובילו לגידול בהכרה בחשיבות שילוב המשפחה בטיפול בילדים עם OCD. פותחו תוכניות טיפול שמכוונות ישירות להורים, ומלמדות אותם כיצד להימנע מהסתגלות וכיצד לתמוך בילד באופן שמקדם טיפול ולא תסמינים. למשל, תוכניות טיפול מבוססות משפחה כללו מפגשים שבהם ההורה משתתף בתרגולים עם הילד, לומד כיצד להגיב לטקסים ולא מספק הרגעה חוזרת.
ממצאים ראשוניים הראו כי תוכניות אלו הובילו לשיפור בתסמינים ולהפחתת הסתגלות. יחד עם זאת, אין עדיין ראיות חד־משמעיות לכך שטיפולים משפחתיים יעילים יותר מטיפולים פרטניים בילד בלבד. דרושים מחקרים נוספים שיבחנו זאת ישירות.
הצורך במחקר עתידי
קיימות שאלות רבות שעדיין דורשות מחקר נוסף. יש לברר האם הסתגלות משפחתית היא משתנה מתווך או מתאם של תוצאות טיפול, והאם ניתן להשתמש בה כדי לחזות את הצלחת הטיפול מראש. כמו כן, נדרש פיתוח של טיפולים ייעודיים שמטרתם להפחית הסתגלות ולבחון את יעילותם בשיפור איכות החיים והתפקוד של הילד והמשפחה.
יש לבחון את ההסתגלות גם בהקשרים של הפרעות חרדה אחרות, שכן תופעות דומות עשויות להתרחש גם כאשר אין OCD, כמו במקרים של פוביות. בנוסף, יש לחקור קשרים אפשריים בין הסתגלות משפחתית לבין התנהגויות תוקפניות או מתפרצות אצל ילדים עם OCD ותחלואה נלווית.
פסיכופתולוגיה הורית והשפעתה על ההסתגלות
תחום נוסף שדורש תשומת לב הוא הקשר בין הסתגלות משפחתית לבין פסיכופתולוגיה של ההורה. נמצאו שיעורים גבוהים של OCD ותסמיני חרדה אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה של ילדים עם ההפרעה. יש ראיות מסוימות לכך שהורים עם OCD נוטים יותר להסתגל ל־OCD של ילדיהם, אך הקשר בין חרדה הורית לבין הסתגלות עדיין לא ברור דיו ודורש מחקר נוסף.
הבדלים תרבותיים בהסתגלות
כיוון שגישות הוריות וסגנונות הורות משתנים בין תרבויות, יש להניח שהתגובה של ההורים לתסמינים כפייתיים אצל ילדיהם מושפעת מתרבותם. מרבית המחקר בנושא נעשה בארצות הברית ובאירופה, ויש מקום להרחבת המחקר לתרבויות אחרות כדי להבין טוב יותר את ההשפעות התרבותיות על ההסתגלות המשפחתית.
סיכום
הסתגלות משפחתית היא תופעה שכיחה ומשמעותית בקרב ילדים עם OCD, ומשפיעה הן על חומרת ההפרעה והן על הצלחת הטיפול. מדובר בפרמטר קליני חשוב שיש למדוד, לעקוב אחריו ולטפל בו. מחקר עתידי צריך להתמקד בפיתוח טיפולים ממוקדי הסתגלות, בבדיקת השפעתם ובחקר קשרים עם משתנים נוספים כמו תחלואה נלווית, פסיכופתולוגיה הורית ותרבות.
התובנה המרכזית היא שאין להתייחס ל־OCD כבעיה של הילד בלבד, אלא כתופעה מערכתית הכוללת את ההשפעה ההדדית בין הילד לבין הסביבה המשפחתית שלו. טיפול יעיל ב־OCD בילדים עשוי להסתייע במידה רבה בהבנה ובהתערבות ממוקדת בהסתגלות המשפחתית.
מקור
Lebowitz, E. R., Panza, K. E., Su, J., & Bloch, M. H. (2012). Family accommodation in obsessive-compulsive disorder. Expert review of neurotherapeutics, 12(2), 229–238.
ניתן להוריד מצגת על המאמר בקישור הזה.
