מבוא
ארגוני הסיוע הבינלאומיים הפועלים בקרב אוכלוסיות פליטים מגיעים לשטח עם תפיסה ברורה של כיצד על הנהנים מהסיוע להתנהג. כאשר פליטים אינם פועלים בהתאם לאותן ציפיות, עובדי הסיוע נוטים להתייאש ולחפש הסברים, שלעתים קרובות מגיעים בדמות תוויות פסבדו-פסיכולוגיות כגון "תסמונת הפליט". ממצא זה חזר על עצמו פעמים רבות במהלך מחקר אתנוגרפי ממושך שנערך בין השנים 2008 ו-2019 במחנות פליטים במזרח אפריקה ומערב אפריקה. שאלת המחקר המרכזית היא מדוע פערים אלו בין ספקי הסיוע לנהנים ממנו נוצרים ומתמידים, ומה ניתן ללמוד מהם על אופן הפעולה של המערכת ההומניטרית כולה.
מסגרת תיאורטית: ביצוע כמושג מנחה
המושג "ביצוע" (performance) נלקח מעולמות התיאטרון והאמנות, אך קיבל פרשנות רחבה הרבה יותר בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה. ביצוע מציין את היכולת לבצע פעולה לפי קודים קבועים מראש. לכל ביצוע נדרשים קהל, תסריט ובמה. הסוציולוג ארווינג גופמן הרחיב מושג זה לחיי היומיום, וטען כי אנשים מציגים את עצמם בפני אחרים בדרכים מחושבות המשרתות את האינטרסים שלהם. גופמן הבחין בין "במה קדמית", שבה מתרחש הביצוע הגלוי לעין הציבור, ובין "במה אחורית", שבה מתנהלות פעולות בלתי רשמיות, פחות מגוהצות, המכינות את הביצוע או סותרות אותו. וויקטור טרנר וריצ'רד שכנר הרחיבו תפיסות אלה והדגישו את האופי הביצועי של חיי החברה בכלל.
במסגרת הסיוע לפליטים, הרלוונטיות של מושג הביצוע ברורה: ארגוני הסיוע מנסחים תסריטים לפיהם הפליטים אמורים לפעול. כאשר חוקרים כמו פידיאן-קסמייה בחנו מחנות פליטים בסהרה, הם גילו כי ארגוני סיוע מעודדים קבוצות פליטים לאמץ את שפת הדונורים ואת העדפותיהם כדי להבטיח המשך מימון. יצירת "פליטים אידיאליים" הפכה אפוא לחלק מובנה ממנגנוני הסיוע. עם זאת, פליטים רבים מפגינים יוזמה עצמאית וסוכנות אישית, ובכך הם לעתים קרובות יוצאים מגדר התסריט שנכתב עבורם.
מקרה בוחן ראשון: דחיית טכניקות חקלאיות מודרניות באוגנדה
אוגנדה מכילה מעל 1.5 מיליון פליטים ונחשבת מדינה מארחת מתקדמת יחסית, המעניקה לפליטים זכות לעבוד ולנוע בחופשיות. ליבת המדיניות האוגנדית כלפי פליטים היא מודל "הסתמכות עצמית", שביסודו עומדת חקלאות: פליטים המגיעים להתנחלויות כפריות מקבלים בתיאוריה קרקע לגידול יבולים לצורכיהם ולמסחר.
בהתנחלות נקיבאלה בדרום-מערב אוגנדה, שאכלסה כ-63,000 פליטים ב-2013 וגדלה לכ-105,000 ב-2018, התמודדו פליטים עם ירידה הדרגתית בפוריות האדמה כתוצאה מעיבוד יתר ללא תקופות שֵׁם. ארגוני הסיוע הגיבו בתוכניות הדרכה בטכניקות חקלאיות ידידותיות לסביבה, ודרשו מהפליטים להפסיק לשרוף שדות ולעשות שימוש בזבל חיות למניעת שחיקת קרקע.
אולם הפליטים לא יישמו את הטכניקות. הם העדיפו למכור את הזבל לחקלאים אוגנדים כמקור הכנסה נזיל, ופנו לגיוון מקורות פרנסה מחוץ לחקלאות. הסיבות לכך היו רציונליות לחלוטין:
- ירידה מתמשכת בפוריות האדמה שהפחיתה את כדאיות ההשקעה בה
- היעדר בעלות על הקרקע, שכן פליטים אינם רשאים לרכוש אדמה באוגנדה
- נישול כפוי ומשנה מחלקות קרקע בשל גלי עלייה גדולים למחנה
עובדי הסיוע הבכירים, שלא עמדו על שורשי הסירוב, נסגו להסברים כגון "תרבות" ו"חוסר מנטליות" של הפליטים. לעומתם, פקיד שטח אוגנדי מקומי, שעבד בנקיבאלה למעלה מעשור, הבין היטב את חוסר ההיגיון שבמודל התמיכה החקלאית בנסיבות הקיימות. הוא ציין שתוכנית הסיוע "כבר הוחלטה ברמת המטה ואושרה עם גופי המימון", ולא ניתן היה לשנות אותה ברמה המקומית, אפילו לא לנוכח ראיות מהשטח.
מקרה בוחן שני: שימוש לא צפוי בכישורי מחשוב בגאנה
במחנה הפליטים בודובורם בגאנה, שאכלס פליטים ליבריאנים החל משנת 1990, נוצרה מציאות קשה במיוחד: בעקבות עייפות תורמים, נגדעו מרבית הסיועים החומריים, ו-UNHCR עבר ממתן שירותים חינמיים לשיטת תשלום עצמי. בתגובה, קודמו תוכניות הכשרה מקצועית להשגת הסתמכות עצמית, ובתוכן, בעיקר, תוכניות להכשרת מיומנויות מחשוב ואינטרנט. הציפייה הייתה שהפליטים יפתחו עסקים קטנים ויצרו הכנסה עצמאית.
ואולם, פליטים שסיימו את ההכשרה לא מצאו כמעט שום אפשרות להחיל את כישוריהם בשוק העבודה הרשמי או הבלתי רשמי בגאנה: קבלת היתרי עבודה הייתה תהליך ממושך ומרתיע, מעסיקים מקומיים נמנעו מהעסקת פליטים, ותוכניות המימון הזעיר הופסקו. בתוך המצב הזה, צעירים פליטים גיבשו אסטרטגיה חלופית: שימוש באינטרנט לאיתור נותני חסות פרטיים ממדינות העולם המפותח דרך רשתות חברתיות ואתרי היכרות. חלקם הצליחו בכך וקיבלו תמיכה ספציפית לצרכי דיור, שכר לימוד וצרכים יומיומיים.
תגובת UNHCR הייתה חריפה: הגדרת הפרקטיקה כ"תסמונת תלות". בפגישה עם ניהול בכיר של הארגון, אחד הפקידים אמר בתסכול שהדונורים לא מימנו את תוכניות המחשוב כדי לעודד פעילות מסוג זה. לעומת זאת, פקידים מקומיים של ארגוני NGO גאנאיים הביעו הבנה: הם העלו ספקות אם ICT לעסקים אכן ריאלי בבודובורם, ותהו אם ה-UNHCR ביצע הערכת שוק מוקדמת או פשוט קפץ לתוכניות שהתורמים רצו לממן.
ניתוח: קריאה ביצועית של הסיוע לפליטים
שתי הדוגמאות מגלות מבנה משותף: ארגוני הסיוע מנסחים תסריטים ברורים לפיהם הפליטים אמורים לפעול. תסריטים אלה אינם נובעים בהכרח מצרכי הפליטים אלא מהאינטרסים של הדונורים, מדיניות בינלאומית ולחצים מוסדיים. בבמה הקדמית של מערכת הסיוע, ארגונים בינלאומיים כמו UNHCR מציגים הצלחות כדי לזכות במימון נוסף ולשמר את לגיטימיות פעולתם. כאשר פליטים יוצאים מגדר התסריט, הדבר מהווה איום ישיר על הסיפור שהארגון מציג לדונוריו.
ה"לוגפריים" (מסגרות לוגיות להערכת תוכניות) שבהם משתמשים ארגוני הסיוע מחייבים קשר סיבתי ברור בין פעולות מתוכננות לתוצאות צפויות. מסגרות אלה הפכות ל"מסגרות נועלות" שמקשות על סטייה מהתוכנית אף כשהמציאות בשטח מחייבת זאת.
עם זאת, אין אחידות בתוך ארגוני הסיוע עצמם. עובדי שטח מקומיים, שמקיימים קשר קרוב יותר עם הפליטים ומבינים את הקשרם, נוטים להסתכל בסלחנות רבה יותר על התנהגויות "לא ציות", ולעתים אף מאפשרים אותן בעדינות. אך גם הם מוגבלים: כעובדי ארגון קבלן של UNHCR, עליהם לבצע את התוכניות שנקבעו, וכמעט שאין להם אפשרות להביע את עמדותיהם האישיות בפומבי.
מסקנות
האופי הביצועי של הסיוע לפליטים קשור באופן עמוק למנגנון השוק של "תעשיית הפליטים", שבה תוכניות הסיוע מטופלות כ"מוצרים" המיועדים להצגת השפעה בפני קהלים רחבים. הפליטים אינם רק נהנים אלא גם נדרשים להוות "ראיה חיה" להצלחת התוכנית. כישלונם לבצע לפי התסריט מאיים על לגיטימיות הארגון, ולעתים אף על יציבות עבודתם של עובדי הסיוע עצמם, שרבים מהם מועסקים בחוזים זמניים התלויים בהמשך מימון.
בתוך מציאות זו, מונחים כ"מנטליות פליט" ו"תסמונת פליט" משמשים כמגן פרוטקטיבי המאפשר לארגונים לטשטש את חוסר הריאליות ואת חוסר ההקשרה של ציפיותיהם. ראיית הסיוע דרך עדשת הביצוע מסייעת לא רק לפסול את ההסברים הרדוקציוניסטיים הללו, אלא גם לגבש גישה פרודוקטיבית יותר לחקר הפערים בין ארגוני סיוע לפליטים. לא ניתן להאשים את הארגונים ואנשי הצוות בלבד, שכן גם הם נתונים ללחצי ביצוע מטעם גורמים עוצמתיים יותר מהם. נדרשת בחינה מעמיקה של האופן שבו המבנים המוסדיים, מנגנוני המימון הבינלאומי והפוליטיקה ההומניטרית יוצרים ציפיות בלתי ריאליות ומנציחים את הפער המתמשך בין ספקי הסיוע לאוכלוסיות הנהנות ממנו.
