אלימות בבית הספר
אלימות בבית הספר (אלימות בית-ספרית) היא סוגיה חשובה ועלולה להיות לה השפעה שלילית משמעותית על התלמידים, המורים וקהילת בית הספר בכללותה. חשוב לטפל ולמנוע אלימות בבתי ספר כדי ליצור סביבת לימודים בטוחה ומבוססת, ולשם כך חשוב לחקור את האלימות הבית-ספרית, את הגורמים לה ואת דרכי מניעתה (Turanovic, 2022). המושג אלימות בבתי הספר מתייחס לכל צורה של תוקפנות, הטרדה או נזק פיזי, מילולי, פסיכולוגי או רגשי, או תופעה אחרת במוסד חינוכי. האלימות הזו יכולה לכלול תלמידים, מורים, אנשי צוות, או אפילו מבקרים בבית הספר. הוא כולל מגוון רחב של התנהגויות ופעולות הפוגעות בבטיחות, ברווחה, ובסביבת למידה של תלמידים ומחנכים. דוגמאות נפוצות כוללות קרבות פיזית, בריונות, איומים מילוליים, בריונות ברשת, הטרדה, ונדליזם ופעולות אגרסיביות אחרות המשבשות את תהליך החינוך ויוצרות אווירה עוינת בתוך בתי הספר (Miller, 2023).
סוגים של אלימות בבית הספר
ישנם סוגים שונים של אלימות בבית הספר. ביניהם אפשר למנות אלימות פיזית: תוקפנות פיזית, קטטות ובריונות; אלימות מילולית: אלימות מילולית, איומים, והטרדה (Kodelja, 2019); בריונות רשת: הטרדה ואיומים שבוצעו באינטרנט או באמצעים דיגיטליים (Méndez et al., 2020); אלימות רגשית: התעללות פסיכולוגית ורגשית; ואלימות מינית, שכוללת התנהגות מינית בלתי הולמת או הטרדה (Baumgarten et al., 2023). אלימות בבית הספר יכולה להיות בין התלמידים לבין עצמם (Turanovic, 2022), בין התלמידים לבין המורים (McMahon et al., 2020), או בין המורים לבין התלמידים (Baumgarten et al., 2023).
גורמים לאלימות בבית הספר
בין הגורמים לאלימות בבית הספר ניתן למנות: בריונות ולחץ חברתי (Meyer-Adams & Conner, 2008), בעיות משפחתיות וסביבות ביתיות לא מתפקדות (Rabo, 2022), בעיות נפשיות אצל התלמידים (Thumann et al., 2016), חוסר בכישורים לפתרון סכסוכים (Frias-Armentia et al., 2018), חשיפה לאלימות בתקשורת ובחברה (Jahan & Khan, 2017).
בריונות ולחץ חברתי
בריונות ולחץ חברתי הם תורמים משמעותיים לאלימות בבתי הספר, שכן הם יוצרים דינמיקה חברתית עוינת ויכולים להוביל לצורות שונות של תוקפנות ופגיעה בקרב התלמידים. בריונות עשויה לכלול התעמרות פיזית. כאשר תלמיד אחד או יותר פוגעים פיזית, מאיימים, או מאיימים על תלמיד אחר. זה יכול להסלים לכדי קרבות פיזיים ואלימות. בנוסף, בריונות מילולית כוללת התגרות, קריאת שמות, והערות פוגעניות יכולים להוביל למצוקה רגשית ולפעמים לעורר עימותים פיזיים. בנוסף, ישנו סיכון לבריונות רשת שבו השימוש בפלטפורמות דיגיטליות כדי להטריד, לאיים או להפחיד בני זוג אחרים יכול לגרום לאלימות ברשת וגם לא מקוונת, שכן הקורבנות יכולים לחפש נקמה או פעולת תגמול (Meyer-Adams & Conner, 2008). באשר ללחץ חברתי, תלמידים עשויים להרגיש לחץ להתאים את התנהגותם של עמיתיהם, גם אם זה כרוך בפעולות אלימות או אגרסיביות. לחץ חברתי יכול להוביל את התלמידים להצטרף לכנופיות, אשר בדרך כלל עוסקות בפעילויות אלימות בתוך ומחוץ לבית הספר. בנוסף, לחץ חברתי עשוי להביא להתנסויות עם סמים או אלכוהול עלול לגרום להתנהגות אלימה, במיוחד אם השיכרות מובילה לקונפליקטים (Loke et al., 2016).
חוסר תפקוד משפחתי
בעיות משפחתיות וסביבות מגורים לא מתפקדות יכולות להיות גורם משמעותי לאלימות בבתי הספר. לחוויות והאתגרים העומדים בפני התלמידים בבית יכולה להיות השפעה עמוקה על ההתנהגות, הרגשות והאינטראקציות שלהם עם תלמידים ומורים בבית הספר. ישנן מספר דרכים שבהן בעיות משפחתיות וסביבות מגורים לא מתפקדות יכולות לתרום לאלימות בבתי הספר. אחת מהן היא אלימות במשפחה. להיות קורבן של אלימות במשפחה או להיות קורבן של התעללות בבית יכול להוביל לטראומה ומצוקה רגשית. תלמידים יכולים להביע את כעסם או תסכולם באמצעות אלימות בבית הספר. כמו כן, גם הזנחה והיעדר פיקוח הורי יכולים לגרום לאלימות בבית הספר ילדים שאינם מפוקחים כראוי או מטופלים בביתם, עשויים להיות בעלי צרכים רגשיים ופיזיים ללא מענה. זה יכול להוביל לבעיות התנהגות ונטייה לאלימות בבית הספר (Rabo, 2022). גורם נוסף שעשוי להשפיע על אלימות בבית הספר הוא שימוש בסמים ואלכוהול במשפחה. הורים או בני משפחה עם בעיות התמכרות לסמים ואלכוהול יכולים ליצור סביבה ביתית בלתי יציבה ובלתי צפויה. ילדים בבתים אלו עלולים לחוות הזנחה, אלימות, או אפילו להיות מעורבים בפעילויות הקשורות לסמים, אשר יכולים לגלוש לתוך חייהם בבית הספר (Wahlström et al., 2023).
אחד הגורמים המשפחתיים המשמעותיים בהקשר לאלימות בית ספרית הוא סכסוך משפחתי וגירושין. סכסוך משפחתי מתמשך, פרידה או גירושין יכולים לגרום למהומה רגשית עבור התלמידים (Cornell, 2017). לחץ זה יכול להתבטא כתוקפנות, דיכאון או בעיות התנהגותיות אחרות בבית הספר (Murray-Harvey & Slee, 2010). גורם משפחתי נוסף, גם הוא משמעותי, שעשוי להביא לאלימות בבית הספר הוא היעדר מודלים חיוביים לחיקוי. גדילה במשפחה לא מתפקדת עלולה להגביל את החשיפה של ילד למודל לחיקוי חיובי ולמערכות יחסים בריאות. זה יכול להשפיע על ההתפתחות החברתית והרגשית שלהם, מה שהופך אותם ליותר רגישים להשפעות שליליות מצד עמיתיהם ואלימות (Bacchini & Esposito, 2020). כמו כן, ילדים שחווים טראומה או חוויות ילדות שליליות, כגון התעללות פיזית או מינית, הזנחה או אובדן של אדם אהוב, נמצאים בסיכון גבוה יותר להתנהג באלימות בבית הספר (McGruder, 2019).
בעיות פסיכולוגיות ונפשיות בקרב התלמידים
בעיות נפשיות אצל תלמידים יכולות לתרום לאלימות בין בתי הספר על ידי יצירת מצב שבו תלמידים המתמודדים עם אתגרים נפשיים או פסיכולוגיים עשויים לנקוט בהתנהגות תוקפנית או מזיקה כמוצא למצוקתם. מצבים כגון דיכאון, חרדה, הפרעות התנהגות, או טראומה לא מטופלת עלולים לפגוע ביכולתו של התלמיד לווסת את רגשותיו ולקיים אינטראקציה חיובית עם עמיתים או עם דמויות סמכות (Estévez et al., 2019). ללא תמיכה נאותה והתערבות הדדית, סטודנטים אלה עשויים להיות בעלי סבירות גבוהה יותר לבצע מעשים אלימים, הן כאמצעי ביטוי עצמי והן כדרך להתמודד עם מאבקם הפנימי, ובכך להוות סיכון לקהילת בית הספר. לבתי הספר נחוצה עדיפות עליונה למודעות לבריאות הנפש, התערבות מוקדמת וגישה לשירותי ייעוץ על מנת לטפל בסוגיה זו ביעילות ולקדם סביבת לימוד בטוחה (Thumann et al., 2016).
מחסור בכישורי פתרון סכסוכים
העדר כישורים לפתרון סכסוכים בקרב תלמידים יכול להיות גורם משמעותי לאלימות בבתי הספר ומשאיר אותם ללא כישורים לטפל בקונפליקטים בין-אישיים ובסכסוכים בצורה יעילה. כאשר תלמידים אינם מסוגלים לנווט חילוקי דעות בדרכי שלום, נושאים מינוריים יכולים להסלים לעימותים פיזיים או בריונות של אירועים. ללא היכולת לתקשר, לנהל משא ומתן ולמצוא פתרונות בלתי-אלימים, התלמידים עשויים לנקוט בהתנהגות תוקפנית כתגובת ברירת המחדל שלהם לקונפליקטים, ובכך לתרום לסביבה לימודית עוינת. לימוד מיומנויות יישוב סכסוכים וקידום שיטות תקשורת בדרכי שלום הם צעדים חיוניים במניעת אלימות בבית הספר וטיפוח תרבות של כבוד ושיתוף פעולה בין תלמידים (Frias-Armentia et al., 2018; Katic et al., 2020).
חשיפה לאלימות במדיה ובחברה
חשיפה לאלימות בכלי התקשורת ובחברה יכולה לתרום לאלימות בין בתי הספר על ידי השפעה של עמדות, התנהגויות, וירידה בשימוש בתלמידים כלפי תוקפנות ופתרון סכסוכים. כאשר תלמידים נחשפים באופן עקבי לתכנים אלימים דרך סרטים, טלוויזיה, משחקי וידאו, ומדיה חברתית, הם עלולים להיות חסרי רגישות לאלימות, מה שגורם לכך להיראות כמו דרך מקובלת או אפילו נורמלית לפתור קונפליקטים (Jahan & Khan, 2017). הקהיה זו יכולה להוביל להקטנת תחושת האמפתיה והגדלה של הסבירות לחקות התנהגויות אלימות שהם ראו או קראו. בעוד שאמצעי התקשורת וההשפעות החברתיות אינם הגורמים היחידים לאלימות בבתי הספר, הם יכולים למלא תפקיד בעיצוב השקפת עולמו של התלמיד והגישות כלפי אלימות, מה שמבליט את החשיבות של אוריינות מדיה בחינוך וצריכה אחראית של אמצעי התקשורת על מנת למתן את האפקטים הללו ולקדם אסטרטגיות פתרון סכסוכים לא אלימות בבתי הספר (Giacomozzi et al., 2020).
השלכות של אלימות בית ספרית
לאלימות בבתי ספר יכולות להיות השלכות חמורות ומרחיקות לכת על יחידים, על קהילת בית הספר, ועל החברה בכללותה. אחת ההשלכות המיידיות של אלימות בבית הספר היא פגיעה גופנית. נפגעי אלימות בבית הספר עלולים לסבול מפציעות גופניות, החל מחבלות קלות ועד לפציעות קשות, לעיתים אף כתוצאה מאשפוז או מבעיות בריאותיות ארוכות טווח (García-García et al., 2017). אך בנוסף לכך, לאלימות בית ספרית יש גם השפעה רגשית ופסיכולוגית. תלמידים שחווים או עדים לאלימות בבית הספר עלולים לסבול מטראומה רגשית, חרדה, דיכאון, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), ותחושה כללית של פחד וחוסר ביטחון (Ferrara et al., 2019).
השלכות נוספות של אלימות בבית הספר קשורות לשיבוש והפרעה ללימודים. האלימות בבתי הספר משבשת את סביבת הלמידה, ומובילה לירידה בביצועים האקדמיים עבור קורבנות ועדים כאחד. היא יכולה ליצור תרבות של פחד שמעכבת הוראה ולמידה אפקטיביים. כחלק מההפרעה לסביבה הלימודית, אלימות בבית הספר יכולה להביא גם לירידה בנוכחות בבתי הספר. תלמידים החוששים מאלימות בבית הספר נוטים יותר לדלג על שיעורים או להימנע מלימודים לגמרי, דבר המוביל לנסיגות ולירידה בהגעה ללימודים (Anderson et al., 2016).
בנוסף להשפעות אלה, לאלימות בבית הספר יש גם השלכות ארוכות טווח על קורבנות. קורבנות של אלימות בבית הספר עשויים להתמודד עם השלכות ארוכות טווח, כולל תחושה מופחתת של בטיחות, הערכה עצמית נמוכה יותר, וסיכון גבוה יותר של מעורבות בהתנהגויות אלימות או מסוכנות עצמם (Ferrara et al., 2019). לאלימות בבית הספר יש השלכות גם לגבי מוטיבציה של המורים והסגל. אלימות בבתי ספר עשויה להשפיע על המורל ושביעות הרצון בעבודה של מורים ואנשי צוות שעלולים להרגיש לא בטוחים, חוששים ומתוסכלים, וכך היא משפיעה על יכולתם לספק חינוך איכותי (De Cordova et al., 2019).
ברמת בית הספר, אלימות יכולה להביא למוניטין שלילי לבית ספר. מקרים חוזרים ונשנים של אלימות עלולים לפגוע במוניטין של בית ספר, מה שהופך אותו לפחות אטרקטיבי לתלמידים, להורים, ואנשי צוות פוטנציאליים (Del Moral et al., 2019). לאלימות יש גם השפעה על אקלים בית הספר. בית ספר עם היסטוריה של אלימות יכול לפתח אקלים שלילי ועוין, אשר מעכב את החוויה החינוכית הכוללת (Benbenishty et al., 2016).
בין היתר, האלימות בבית הספר יכולה להשפיע גם על הקהילה. אלימות בבתי הספר משפיעה על הקהילה הרחבה יותר על ידי שחיקת האמון במוסדות החינוך ופוטנציאלית לתרום למעגל האלימות בקהילה. אלימות מתמשכת בבתי ספר שאינם מטופלים יכולה להנציח תרבות של אלימות, כשמקרים הולכים ומחריפים עם הזמן אם לא מנוהלים כראוי (Bacchini & Esposito, 2020).
טיפול ומניעה של אלימות בבית הספר
טיפול ומניעת אלימות בבתי ספר דורש גישה מקיפה הכוללת מודעות, התערבות, ייעוץ, חינוך ומעורבות קהילתית. בתי ספר, הורים וקהילות חייבים לעבוד יחד כדי ליצור סביבות בטוחות ותומכות עבור התלמידים, בהן האלימות אינה נסבלת, ומיומנויות של פתרון סכסוכים מקודמות. ישנן כמה אסטרטגיות לטיפול ולמניעה של אלימות בבית הספר, ביניהן: קידום אקלים בית ספר חיובי עם מדיניות אפס סובלנות לאלימות (Kodelja, 2019), יישום תוכניות נגד בריונות והכשרה לפתרון קונפליקטים (Smith et al., 2019); עידוד תקשורת פתוחה בין תלמידים, מורים והורים; זיהוי וטיפול מוקדמים בבעיות נפשיות ובקשיים של התלמידים לפני שהם מסלימים ובאים לידי ביטוי באלימות; לימוד של אמפתיה, כבוד, וסובלנות (James et al., 2020), וביסוס השלכות ברורות על התנהגות אלימה (Gerlinger & Wo, 2016).
קידום אקלים בית ספר חיובי
קידום אקלים בית ספר חיובי עם מדיניות של אפס סובלנות לאלימות היא גישה חיונית למניעת אלימות בבתי הספר. אסטרטגיה זו מבססת ציפיות ברורות שאלימות לא תהיה נסבלת, ויוצרת סביבה בטוחה ותומכת בה תלמידים וצוות יכולים לשגשג (Kodelja, 2019). שילוב מדיניות זו עם תוכניות מניעה בחינוך, מיומנויות פתרון סכסוכים, מודלים חיוביים לחיקוי, והשלכות מהירות ועקביות על התנהגות אלימה, בתי ספר שולחים מסר רב עוצמה שלאלימות אין מקום בקהילה. בנוסף, היא מציעה שירותי תמיכה, יישום פרקטיקות שיקום, שבהן קהילת המשתתפים רחבה יותר, והערכה מתמשכת, מבטיחים שהגישה תמשיך להיות יעילה בטיפוח תרבות של כבוד, אמפתיה ואי-אלימות, ובסופו של דבר משפרים את החוויה החינוכית בכללותה, ומונעים אלימות בבתי הספר (Katic et al., 2020).
יישום תוכניות נגד בריונות והכשרה לפתרון קונפליקטים
יישום של תוכניות נגד בריונות ופתרון סכסוכים הוא גישה פרואקטיבית למניעת אלימות בבתי הספר. תוכניות נגד בריונות יוצרות מודעות לגבי ההשפעות המזיקות של בריונות, מקדמות אמפתיה, ומספקות לתלמידים את הכלים להכיר, לדווח, ולהגיב לאירועים של בריונות. בו זמנית, אימון בפתרון סכסוכים מקצה לתלמידים כישורים הכרחיים כדי לטפל בקונפליקטים בשלווה ובצורה מועילה, ומקטין את הסיכוי לחילוקי דעות להפוך לאלימות. על ידי שילוב התוכניות האלו בתוכנית הלימודים ובתרבות של בית הספר, מחנכים יכולים ליצור סביבה מטפחת שבה תלמידים לומדים לכבד אחד את השני, לפתור סכסוכים בלי להזדקק לאלימות, ולתרום לקהילת בית ספר בטוחה וכוללנית יותר (Gaffney et al., 2019; Smith et al., 2019).
עידוד תקשורת פתוחה בין תלמידים, מורים והורים
עידוד תקשורת פתוחה בין תלמידים, מורים והורים היא גישה חיונית למניעת אלימות בבתי הספר. טיפוח סביבה שבה התלמידים מרגישים בנוח לדון בדאגות, חששות, או חוויות עם מבוגרים מהימנים מסייע לזהות בעיות פוטנציאליות לפני שהם הופכים להסלמה. כאשר לתלמידים, למורים ולהורים יש במה לדיאלוג, קל יותר לטפל בבעיות היסוד, בין אם הן קשורות לבריונות, בבריאות הנפש או במצבי לחץ אחרים שיכולים להוביל לאלימות. גישה זו מקדמת תרבות של אמון, אמפתיה ואחריות בתוך קהילת בית הספר, ומאפשרת התערבות מוקדמת ותמיכה כאשר יש צורך בכך, ובסופו של דבר יוצרת סביבה חינוכית בטוחה ומחוברת יותר (Garcés-Prettel et al., 2020).
זיהוי וטיפול מוקדמים בבעיות נפשיות ובקשיים של התלמידים
זיהוי וטיפול בבעיות נפשיות בשלב מוקדם הוא גישה מכרעת למניעת אלימות בבתי ספר. מקרים רבים של אלימות בבתי ספר קשורים לבעיות נפשיות בסיסיות של תלמידים. על ידי יישום אסטרטגיות התערבות מוקדמת, בתי ספר יכולים לספק תמיכה ומשאבים לתלמידים אשר עשויים להיות נאבקים רגשית או פסיכולוגית (Brooke & Bertolone-Smith, 2021). זה כולל ביקורות קבועות של בריאות הנפש, גישה ליועצים או פסיכולוגים בבתי ספר, וקידום מודעות לחשיבות של חיפוש עזרה עבור בעיות נפשיות. כאשר התלמידים מקבלים את הסיוע והטיפול הדרושים, יש להם פחות סיכוי להתנהגות אלימה כדרך להתמודד עם מאבקם הרגשי. בנוסף, יצירת סביבה נטולת סטיגמות שבה התלמידים מרגישים ביטחון לדון על בעיות בריאות הנפש שלהם תורמת לקהילת בית ספר בעלת חמלה וכוללנית יותר, הפחתת הסיכון לאלימות וקידום רווחתם הכללית (James et al., 2020).
הוראה של אמפתיה, כבוד, וסובלנות
אמפתיה, כבוד וסובלנות הוראה היא גישה בסיסית למניעת אלימות בבתי הספר. ערכים אלה מטפחים תרבות של הבנה וחמלה בתוך קהילת בית הספר. על ידי שילוב של פעילויות בונות אמפתיה ודיונים בתוכנית הלימודים, מחנכים יכולים לעזור לתלמידים לפתח הבנה טובה יותר של נקודות המבט והתחושות של אחרים, מה שהופך את הסיכוי שלהם פחות לעסוק בבריונות או התנהגות תוקפנית (Gordon, 2020). הקניית כבוד להבדלים, בין אם אלו הקשורים לגזע, לדת, למגדר או לתרבות, מעודדת סביבה מכילה והרמונית יותר שבה גיוון הוא מקום מפאר ולא מקום לקונפליקט. בנוסף, עידוד הסובלנות עוזר לתלמידים לפתח את היכולת לקבל ולקיים בדו-קיום בשלום עם אנשים שעשויים להיות בעלי רקע או אמונות שונים, ומקטין את הפוטנציאל הטמון באלימות המונעת מדעות קדומות. על ידי הדגשת ערכי הליבה האלה, בתי הספר יכולים להעצים תלמידים עם הכישורים הבין-אישיים הנחוצים לפתרון קונפליקטים בשלווה ולתרום לסביבת למידה מכובדת ונטולת אלימות (Antle et al., 2019).
ביסוס השלכות ברורות על התנהגות אלימה
קביעת השלכות ברורות על התנהגות אלימה היא גישה חיונית למניעת אלימות בבתי ספר. כאשר תלמידים מבינים שיש השלכות מוצקות על התנהגות אלימה, יש פחות סיכוי שהם ינועו להתנהגות כזאת. יש ליישם תוצאות אלה באופן עקבי ולהעביר אותן לתלמידים, הורים ואנשי צוות, באופן היוצר אפקט מרתיע. יתר על כן, תהליך משמעת מוגדר היטב מבטיח הוגנות ואחריות, ומקדם תחושת צדק בתוך קהילת בית הספר. על ידי אכיפת תוצאות ברורות, בתי ספר שולחים מסר חזק שאלימות לא תהיה נסבלת, ותורמים לסביבה לימודית בטוחה ומסודרת יותר בה תלמידים יכולים להתמקד בחינוך ובהתפתחות האישית שלהם ללא הפחד מאלימות המשבשת את מסעם האקדמי (Gerlinger & Wo, 2016; Ssenyonga et al., 2019).
סיכום
אלימות בבתי ספר מתייחסת לכל סוג של תוקפנות, הטרדה או נזק המתרחש בתוך מוסד חינוכי, בו מעורבים תלמידים, מורים, אנשי צוות או מבקרים. היא כוללת סוגים שונים של אלימות, כולל פיזי, מילולי, רגשי, מיני ובריונות ברשת, שיכולים לשבש את סביבת הלמידה ולפגוע בביטחון (Miller, 2023). הגורמים לאלימות בבתי הספר הם מגוונים וכוללים בעיות משפחתיות (Rabo, 2022), חשיפה לאלימות בכלי התקשורת ובחברה (Jahan & Khan, 2017), בעיות נפשיות אצל תלמידים (Thumann et al., 2016), בריונות, לחץ חברתי (Meyer-Adams & Conner, 2008) ומחסור בכישורים לפתרון סכסוכים (Frias-Armentia et al., 2018). מניעת אלימות בבתי ספר דורשת גישה כוללת, כגון קידום אקלים בית ספר חיובי (Katic et al., 2020) עם מדיניות של אפס סובלנות לאלימות (Kodelja, 2019), יישום תוכניות נגד בריונות והכשרה לפתרון סכסוכים (Smith et al., 2019), עידוד תקשורת פתוחה בין תלמידים, מורים והורים (Garcés-Prettel et al., 2020), זיהוי וטיפול בבעיות נפשיות מוקדם (Brooke & Bertolone-Smith, 2021), והוראה אמפתיה, כבוד וסובלנות (Antle et al., 2019). בנוסף, קביעת השלכות ברורות להתנהגות אלימה היא הכרחית על מנת להרתיע ולטפל באירועים של אלימות, ביצירת סביבת לימודים בטוחה יותר ומבוססת יותר עבור כל חברי קהילת בית הספר (Gerlinger & Wo, 2016; Ssenyonga et al., 2019).
רשימת מקורות
Anderson, B. E., Allen, T. L., & Jenkins, P. R. (2016). School violence: The school environment and its impact on learning. An Interdisciplinary Journal, 29(1), 1-14.
Antle, A. N., Sadka, O., Radu, I., Gong, B., Cheung, V., & Baishya, U. (2019). Emototent: Reducing school violence through embodied empathy games. In Proceedings of the 18th ACM international conference on interaction design and children (pp. 755-760).
Bacchini, D., & Esposito, C. (2020). Growing up in violent contexts: differential effects of community, family, and school violence on child adjustment. Children and peace: From research to action, 157-171.
Baumgarten, E., Simmonds, M., & Mason‐Jones, A. J. (2023). School‐based interventions to reduce teacher violence against children: a systematic review. Child Abuse Review, 32(4), e2803.
Benbenishty, R., Astor, R. A., Roziner, I., & Wrabel, S. L. (2016). Testing the causal links between school climate, school violence, and school academic performance: A cross-lagged panel autoregressive model. Educational Researcher, 45(3), 197-206.
Brooke, K., & Bertolone-Smith, C. (2021). The Need to use Community Collaboration to Prevent School Violence. Liberal Studies, 1-22.
Cornell, D. G. (2017). School violence: Fears versus facts. Routledge.
De Cordova, F., Berlanda, S., Pedrazza, M., & Fraizzoli, M. (2019). Violence at school and the well-being of teachers. The importance of positive relationships. Frontiers in psychology, 10, 1807.
Del Moral, G., Suárez-Relinque, C., Callejas, J. E., & Musitu, G. (2019). Child-to-parent violence: Attitude towards authority, social reputation and school climate. International journal of environmental research and public health, 16(13), 2384.
Estévez, E., Jiménez, T., & Segura, L. (2019). Emotional intelligence and empathy in aggressors and victims of school violence. Journal of educational psychology, 111(3), 488.
Ferrara, P., Franceschini, G., Villani, A., & Corsello, G. (2019). Physical, psychological and social impact of school violence on children. Italian journal of pediatrics, 45(1), 1-4.
Frias-Armentia, M., Rodríguez-Macías, J. C., Corral-Verdugo, V., Caso-Niebla, J., & García-Arizmendi, V. (2018). Restorative justice: A model of school violence prevention. Science Journal of Education, 6(1), 39-45.
Gaffney, H., Farrington, D. P., & Ttofi, M. M. (2019). Examining the effectiveness of school-bullying intervention programs globally: A meta-analysis. International Journal of Bullying Prevention, 1, 14-31.
Garcés-Prettel, M., Santoya-Montes, Y., & Jiménez-Osorio, J. (2020). Influence of family and pedagogical communication on school violence. Comunicar, 28(63), 77-86.
García-García, J., Ortega, E., De la Fuente, L., Zaldívar, F., & Gil-Fenoy, M. J. (2017). Systematic review of the prevalence of school violence in Spain. Procedia-social and behavioral sciences, 237, 125-129.
Gerlinger, J., & Wo, J. C. (2016). Preventing school bullying: Should schools prioritize an authoritative school discipline approach over security measures?. Journal of school violence, 15(2), 133-157.
Giacomozzi, A. I., Cardoso, J. L., Figueiredo, C. D. S. D., Meneghetti, N. C. D. O., Wiggers, G. A., Nunes, P. P., & Cecconi, V. P. (2020). Experiences of violence among students of public schools. Journal of Human Growth and Development, 30(2), 179-187.
Gordon, M. (2020). Tiny Teachers: Empathy experiences to break the cycle of violence. Childhood Education, 96(2), 14-21.
Jahan, A., & Khan, I. A. (2017). The effect of violence in media on the school students: An exploratory study. International Research, 5(2).
James, K., Watts, S. J., & Evans, S. Z. (2020). Fairness, social support, and school violence: Racial differences in the likelihood of fighting at school. Crime & Delinquency, 66(12), 1655-1677.
Katic, B., Alba, L. A., & Johnson, A. H. (2020). A systematic evaluation of restorative justice practices: School violence prevention and response. Journal of school violence, 19(4), 579-593.
Kodelja, Z. (2019). Violence in schools: zero tolerance policies. Ethics and Education, 14(2), 247-257.
Loke, A. Y., Mak, Y. W., & Wu, C. S. T. (2016). The association of peer pressure and peer affiliation with the health risk behaviors of secondary school students in Hong Kong. Public health, 137, 113-123.
McGruder, K. (2019). Children learn what they live: Addressing early childhood trauma resulting in toxic stress in schools. Mid-Western Educational Researcher, 31(1).
McMahon, S. D., Peist, E., Davis, J. O., McConnell, E., Reaves, S., Reddy, L. A., … & Espelage, D. L. (2020). Addressing violence against teachers: A social‐ecological analysis of teachers' perspectives. Psychology in the Schools, 57(7), 1040-1056.
Méndez, I., Jorquera, A. B., Esteban, C. R., & García-Fernández, J. M. (2020). Profiles of problematic internet use in bullying and cyberbullying among adolescents. International journal of environmental research and public health, 17(19), 7041.
Meyer-Adams, N., & Conner, B. T. (2008). School violence: Bullying behaviors and the psychosocial school environment in middle schools. Children & schools, 30(4), 211-221.
Miller, T. W. (2023). School-related violence: Definition, scope, and prevention goals. In School violence and primary prevention (pp. 3-18). Cham: Springer International Publishing.
Murray-Harvey, R., & Slee, P. T. (2010). School and home relationships and their impact on school bullying. School Psychology International, 31(3), 271-295.
Rabo, M. U. (2022). School Violence and its Implications on Secondary School Student’s Academic Performance in Nigeria. GPH-International Journal of Educational Research, 5(09), 22-31.
Smith, P. K., Bauman, S., & Wong, D. (2019). Challenges and opportunities of anti-bullying intervention programs. International journal of environmental research and public health, 16(10), 1810.
Ssenyonga, J., Hermenau, K., Nkuba, M., & Hecker, T. (2019). Stress and positive attitudes towards violent discipline are associated with school violence by Ugandan teachers. Child abuse & neglect, 93, 15-26.
Thumann, B. F., Nur, U., Naker, D., & Devries, K. M. (2016). Primary school students’ mental health in Uganda and its association with school violence, connectedness, and school characteristics: a cross-sectional study. BMC public health, 16, 1-11.
Turanovic, J. J., Pratt, T. C., Kulig, T. C., & Cullen, F. T. (2022). Confronting school violence: A synthesis of six decades of research. Cambridge University Press.
Wahlström, J., Magnusson, C., Låftman, S. B., & Svensson, J. (2023). Parents’ drinking, childhood hangover? Parental alcohol use, subjective health complaints and perceived stress among Swedish adolescents aged 10–18 years. BMC public health, 23(1), 1-10.
גם אתם רוצים סקירת ספרות AI?
אם אתם רוצים להזמין מאיתנו סקירת ספרות AI, אנא שלחו לנו את ההנחיות לסקירה במייל aiskira@hackademic.co.il או דרך הטופס ונחזור אליכם בהקדם:
